התמכרות לאוכל: אמת או שקר? 

הממצאים האחרונים במחקר המודרני מחזקים את האפשרות כי קיימת תופעת התמכרות למזון, הכוונה לתשוקה כרונית למזון ואכילת יתר כפייתית המובילות להשמנת יתר. בדיקת המטופל להתמכרות למזון עשויה לסייע לזהות אנשים עם קשיי אכילה, שמגבילים בצורה רצינית את מאמציהם להתמודד עם ההשמנה.

לאחרונה התפרסם שטף מחקרים הטוענים בתוקף כי תהליכים דמויי התמכרות, הם אלה שאחראים לקשיים של אנשים מסויימים, להתמודד עם ויסות צריכת המזון שלהם, ותורמים להשמנת יתר.

המזונות שזוהו כבעלי פוטנציאל ממכר הם ממתקים, פחמימות, שומנים, שילובים של שומן וממתקים, ויתכן שגם מזונות מעובדים ועשירים במלח.

התמכרות לסמים מוגדרת כהתרחשותם של שלושה או יותר מהתסמינים הבאים בתוך שנה אחת: סבילות, תסמיני גמילה, צריכה של החומר בכמויות גדולות ועולות למשך זמן ארוך מדי, נסיונות לצמצם בכמויות, השקעת זמן רב מדי בחיפוש, או שימוש או ריפוי מהשימוש בחומר, הפחתה או הפסקה של פעילויות חשובות בשל השימוש והמשך שימוש למרות ההשלכות השליליות. כדאי לציין, שאבחנה של תלות יכולה להתבסס על קריטריונים התנהגותיים בלבד ואינה מחייבת קיומם של סבילות ותסמיני גמילה.

בהתבסס על קריטריונים אלה, אכלנים כפייתיים, זללנים כרוניים ואנשים שאוכלים מסיבות רגשיות יעמדו בקריטריונים הללו, של תלות בחומרים ממכרים, ולעניינו – מזון. להלן הסבר בעבור כל אחד מהתסמינים:

סבילות - מתחילים בעוגיה אחת ועולים בהדרגה לקופסה שלמה

תסמיני גמילה - ההרגל לאכול כדי להקל מקרים של דיכאון, חרדה ומצבים רגשיים אחרים; תחושות פיזיות לא נעימות כשמנסים להפחית פחמימות

אכילת כמויות גדולות - מתכוונים לאכול מנה אחת, אבל בסוף אוכלים חבילה שלמה; זלילות שנמשכות על פני שעות

נסיונות להפסיק - נסיונות חוזרים לאכול "נכון", למשל, להימנע מאכילת יתר או אכילת מזונות מסוימים, שנשמרים רק לפרקי זמן קצרים

בילוי זמן מוגזם בחיפוש, שימוש, או החלמה מהשימוש בחומר הממכר - חשיבה מרובה על אוכל, תכנון האכילה, הכנות, ו/או מנוחה או שינה אחרי האכילה המוגזמת

הפחתה/הפסקה של פעילויות חשובות בשל האכילה - אכילה במקום בילוי עם חברים; תחושה של בחילה אחרי האוכל, שאינה מאפשרת לעשות דבר.

המשך השימוש למרות ההשלכות - אכילת יתר למרות המשקל העודף, המחלות, ו/או הדיכאון מהזלילה המוגזמת

תשוקה לאוכל, מצבי רוח והתנהגות

התשוקה לאוכל מפעילה את אותם אזורים במוח, המעורבים בתשוקה לסם. אחת מתאוות האוכל המדווחות ביותר היא התאווה לפחמימות, שעברה לאחרונה בדיקה מדעית מחודשת. ניסוי כפול סמיות ומבוקר פלצבו חשף כי אנשים, שאוהבים פחמימות מדווחים על ירידה במצבים של חוסר מנוחה וחרדה לאחר אכילת פחמימות, זאת בהשוואה לתחליף חלבון באותו טעם, מרקם ועם מספר קלוריות זהה.

ואולי חשוב עוד יותר, משתתפי המחקר בחרו לאכול את הפחמימות לעתים קרובות בהרבה מאשר את הפלצבו בעל הטעם הזהה, והוכיחו בכך את השיפור. ממצאים אלה מראים שאצל אוהבי הפחמימות, יש לפחמימות ערך כמעט רפואי, בעיקר אצל נשים החושקות בהן.

המסקנה הייתה כי שילוב של חיבה מוגברת לפחמימות, בהקשר של השפעה על מצב הרוח, מקבילה לתהליכים התמכרותיים אחרים, ומצביעה על כך שלפחמימות אכן יש פוטנציאל ממכר עבור הנשים החושקות בהן.

מקורותיהם של חשקים אלו אינם ידועים. בשני המחקרים, השימוש בחלבון פלצבו בעל מספר קלוריות זהה הבטיח שהשיפור במצב הרוח והירידה בחשק לא היו רק בגלל העונג, הטעם הטוב של

האוכל או הצריכה הקלורית, אלא ההסבר הסביר יותר נעוץ בשינויים הנוירוכימיים המקדמים את שיפור מצב הרוח ומפחיתים את החשק לאוכל.

נוירוכימיה ב"התמכרות לאוכל"

נראה שהן מאכלים טעימים והן סמים מפעילים את אותה מערכת דופאמין מזולימבית של תגמול אצל בני אדם וחיות. הן אצל אנשים שמנים והן אצל מכורים לסמים יש רמות נמוכות משמעותית של קולטני דופאמין. אצל השמנים ישנה רגישות פחותה במערכת התגמול.

החוקרים גילו כי נשים שמנות הדגימו פעילות רבה משמעותית במספר אזורים במוח, בתגובה למזונות עתירי קלוריות, בהשוואה לנשים במשקל נורמלי. אזורים אלה במוח נחשבים כאזורים המשפיעים על האפקט המוטיבציוני של מעוררי תיאבון.

הטופוגרפיה של האכילה

הסוכר, חומר שמשחרר אופיאואידים ודופמין, נחשב כבעל פוטנציאל ממכר.

מספר הוכחות שקיימות היום טוענות שאוכל טעים איננו, ככל הנראה, ממכר בפני עצמו, אלא שהאופן שבו צורכים את האוכל, למשל, הגבלה ואכילת יתר או זלילה הם שגורמים ככל הנראה לתהליך הדומה להתמכרות.

עדיין לא ידוע אם אותו המודל יכול לחול על בני אדם. עם זאת, כדאי לשקול אם לדפוס של הגבלה ואכילת יתר המודגם בממצאים הטופוגרפיים של האכילה יש מקבילה אנושית בזלילה, אכילת לילה, אכילה רגשית ואפילו במחזורי הדיאטות.

נוירואנטומיה

רגישות חיצונית למזון עשויה לשמש כגורם המוביל לתשוקה למזון ולצריכת מזון, כפי שהמראה, הריח, או הרעיון של אוכל יכול לשמש כטריגר חזק לאכילה, אצל אנשים עם נטייה זו. יתרה מזאת, רגישות חיצונית לאוכל קשורה גם לאכילת יתר ולהעדפה למאכלים טעימים יותר. כלומר, חיבוריות פחות יעילה בין האזורים הרלוונטיים במוח עשויה לייצג סמן נוירוני של פגיעות לפתח התנהגות חריגה, כולל תשוקה למזון ואכילת יתר.

היפותזות חדשות

לפי ההגדרה המחודשת של מודל ההתמכרות לאוכל, ריכוזים גבוהים של סוכר, פחמימות מעובדות, שומנים, מלח וקפאין הם חומרים ממכרים, ומזונות המכילים את המרכיבים האלה נצרכים באופן המתאים לרעיון הכללי של התנהגות התמכרותית.

לפי היפותזת האוכל המומלח, המלח משמש כאגוניסט מתון לאופיאט, המקדם אכילת יתר והשמנה באמצעות גירוי קולטני האופיאטים והדופמינים במרכזי התגמול והעונג של המוח. במחקר פרוספקטיבי קטן של אנשים בגמילה מחומרים ממכרים, הבחינו המחברים בגידול משמעותי בצריכת מזון מהיר ובעלייה של 5-7 אחוזים במשקל.

אם כן, האם התמכרות למזון היא אמת או שקר? אם נגדיר את ההתמכרות למזון באמצעות אותם קריטריונים של תלות בסמים, אז ישנן הוכחות התנהגותיות ונוירוביולוגיות עדכניות המצביעות על "אמת".

לפחמימות יש פוטנציאל ממכר (רגישות וסבילות) על נשים החושקות בפחמימות, וההתמכרות עלולה להיות כתוצאה מהתנהגות נרכשת או נוירוכימיה.

למרות שנראה שמתבססות ההוכחות להתמכרות למזון, חשוב לציין שבשל האופי מרובה הגורמים שלה, השמנת יתר איננה נחשבת להתמכרות למזון בפני עצמה. היפותזת ההתמכרות למזון תומכת במודל של הטרוגניות בהמשגת השמנת יתר, וההתמכרות למזון יכולה להיחשב לפנוטיפ של השמנת יתר.

חשוב לבדוק אם לאנשים יש התמכרות למזון, מאחר שבדיקה זו תוכל לעזור בזיהוי אנשים עם קשיי אכילה שמקשים במיוחד על מאמצי ההתמודדות שלהם עם המשקל.